אקסיון פראנסז
 | |
| מדינה | הרפובליקה הצרפתית השלישית |
|---|---|
| מייסד |
Maurice Pujo, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה  |
| תקופת הפעילות |
20 ביוני 1899 – הווה (125 שנים) |
| אידאולוגיות | לאומיות צרפתית |
| מטה | פריז |
| מיקום במפה הפוליטית | ימין רדיקלי |
|
www | |
  | |
אקסיון פראנסז (בצרפתית: Action Française ומשמעות המילים בעברית היא: "פעולה צרפתית") היא תנועה פוליטית צרפתית בעלת אוריינטציה ימנית מלוכנית בגוון סמכותני. היא החלה את דרכה בסוף המאה ה-19 כהתארגנות פוליטית שראתה בצרפת מלוכה קתולית. התנועה הייתה ימנית, אנטישמית ואנטי-רפובליקנית. היא קמה בתקופה של פרשת דרייפוס והוציאה לאור גם כתב עת בעל אותו שם, שביטא את עמדות ההתארגנות. לאחר שחדלה לפעול בעקבות מלחמת העולם השנייה היא נבנתה מחדש ופעילה כיום.
התנועה נוסדה ב-1898 על ידי הפילוסוף אנרי ווז'וא (Henri Vaugeois) והעיתונאי מוריס פוז'ו (Maurice Pujo), על מנת להביע את הדעות הימניות קיצוניות, אנטי-רפובליקניות, אנטי-פרוטסטנטיות ואנטישמיות, בהשראת המחלוקות בפרשת דרייפוס.
בהשפעתו של שארל מוראס, שהפך לאידאולוג הראשי שלה, אקסיון פראנסז הפכה למונרכיסטית, לאומנית ומוכוונת נגד השיטה הפרלמנטרית. אידאולוגיית התנועה הייתה אנטישמית מובהקת. יסוד האנטישמיות היה על בסיס העיקרון פוליטי והנוסחה לאיחוד שדרות הלאום. היהודי (הקפיטליסט, הקוסמופוליטי) נתפס כמי שמתסיס, זורע פירוד ומפלג את ההמון ואנטישמיות הייתה הגרעין סביבו יכול היה להתגבש הרגש הלאומי.[1]
שארל מוראס ניסח את הדוקטרינה של הלאומיות האינטגרלית, שדגלה בשיקום המלוכה, מתוך אמונה כי כי זהו המוסד היחיד המסוגל לאחד את החברה הצרפתית המסוכסכת. פעילות התנועה נתמכה ברובה על ידי הקתולים (הגם שהקתוליות שלה הייתה יותר פוליטית מאשר דתית), אנשי העסקים הקטנים ואנשי המקצוע, ולמרות שהתנועה התבססה על חזרה אל העבר, היא הייתה מהפכנית בקידום הפלתה האלימה של הרפובליקה השלישית הפרלמנטרית (1871-1940). הטקטיקות המפריעות של התנועה וקבוצת הנוער שלה, "שוחרי המלך", הביאו אותו לגדולה בקרב קבוצות הימין לפני מלחמת העולם הראשונה.[2]
ב-1899 התחיל להופיע כתב עת בשם Revue d'Action française, שנערך על ידי ווז'וא ופוז'ו והופץ מתוך בית קפה פריזאי. הפופולריות של כתב העת גדלה בהתמדה וב-21 במרץ 1908 הפך לעיתון בניהולו של מוראס. הגיליון הראשון של העיתון נשא את השם l'Action française והוא הופץ ב-30,000 עותקים. העורך של העיתון היה לאון דודה.
כאשר מחזאי יהודי צעיר, אנרי ברנשטיין, העלה מחזות, שזכו לתשומת לב ניכרת,וב-1911 העלה התיאטרון הלאומי קומדי פראנסז את מחזהו Après moi, הגדישה ההחלטה את הסאה עבור החוגים האנטישמיים ובמיוחד עבור אקסיון פראנסז, שיצאו למאבק נגד הצגת מחזה של יהודי בתיאטרון לאומי. ההתקפות היו על עצם היותו יהודי ועל היותו עריק. הלחץ הציבורי וההפגנות הביאו את ברנשטיין למשיכת המחזה[3].
התנועה הגיעה לשיא כוחה לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר רעיונותיה היו פופולריים באירופה. גינוי של האפיפיור ב-1926 צינן את התלהבות האוהדים הקתוליים. התנועה נחלשה לאחר מלחמת העולם השנייה בגלל הקשרים שקיימה בעת המלחמה עם ממשלת וישי. ואולם, היא שבה לפעול ב-1971 תחת השם "אקסיון פרנסז החדשה" ואף זכתה לחיוניות מחודשת לקראת סוף המאה ה-20, שבאה לידי ביטוי בהוצאת כתב העת החדש "ל'אקסיון פרנסז 2000".
בין השנים 2022-2013 הנהיג את התנועה פרנסואה בל-קר. תחת מנהיגותו התנערה התנועה במידה רבה מן האנטישמיות המסורתית שלה, והיא אף תמכה במועמדותו של המדינאי היהודי אריק זמור לנשיאות צרפת. במניפסט העכשווי של התנועה אין כל אזכור ליהודים או לדת הקתולית. כיום עומד בראש התנועה אוליביה פרסבל. היא מונה כמה אלפי פעילים ומגלה נוכחות בזירה הפוליטית והתרבותית, אך ללא השפעה מרובה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אקסיון פראנסז- אקסיון פראנסז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אקסיון פראנסז, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- אשר כהן, "האנטישמיים, נוצרים ופשיסטים" באתר של יד ושם
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ זאב שטרנהל, לא ימין ולא שמאל, עם עובד 1988, עמ' 80-82
- ^ עורכי אינציקלופדיית בריטניקה, Action Française, אינציקלופדיית בריטניקה, 12 בינואר 2016
- ^ Henry Bernstein (1876-1953) (בצרפתית)